תומר נחשון // סטודיו NACHSHON // אבני כרמל

העבודה מבטאת את הקשר העמוק והשורשי של סטודיו NACHSHON עם חיפה בכלל ועם הר הכרמל בפרט. תומר נחשון נולד וגדל בעיר חיפה, מחובר לטבע, להר, לים ולצמחייה המקומית. האבנים נאספו מאזורים שונים בהר הכרמל, כל אחת מהן נושאת טקסטורה וצורניות ייחודית - המודגשות באמצעות יציקות הפליז.
הפליז, חומר עשיר, המשתנה ומתייפה עם הזמן, הוא חומר בולט בסקאלת החומרים של הסטודיו. הוא מופיע במרבית הפריטים, חומר אליו אנו חוזרים שוב ושוב בתהליך היצירה והפיתוח. מילדות, תומר התנסה ועבד עם חומרים שונים - והפליז היה תמיד מעין "אבן יסוד" בתהליך ההתפתחות לאורך השנים.
החיבור בין המקומיות הפיזית לשורשיות החומרית יצר אובייקטים חדשים - פסלים המזמינים מגע והתבוננות. הם מבקשים מן הצופה להרים ולחוש את משקל החומר, את מגע הפליז ואת טקסטורת המקום.  

טכניקה: פליז, יציקת חול. 

 

תמר ברניצקי // הרוח המתעוררת

" הרוח המתעוררת" היצירה היא תיעוד מקורי של נוף פראי מהרי ירושלים, על צמרות העצים, הקוצים, הטקסט והטקסטורה המודפסים על עמוד ממגדיר צמחים ישן. היצירה היא שילוב בין זכרון וחלום. הטבע הישראלי האדמתי, מלא השורשים הנטועים עומדים ניצבים ומהם צומחות צמרות עצים מוריקות. ביצירה חוטי זהב משנות ה50, שנאספו מתוך אוסף פרטי. היצירה תפורה בשכבות טקסטיל רשת בהיר בשילוב דף ישן והחיבור הזה הופך את היצירה לרומנטית ונעימה. שכבות חומרים הנתפרים יחד ויוצרים יומן חיים. היצירה מציעה התבוננות מקורית ופואטית על זהות ומהות, בין עבר להווה, בין טקסט לטקסטורה, בין מי שאנחנו למקום בו אנו חיים. היצירה מקפיאה את הזמן וחושפת הד של געגוע, על זמן ומקום, מהות וזהות. 

 

  שירה גפן // אופוצ'נו

  בין אם מדובר בשורשים ביוגרפיים או בשורשים חומריים, בשניהם פועמת אותה תנועה של התמשכות והיפרדות: מה שנגדע מותיר חלל, ומה שנבט מחדש נושא איתו שכבת זיכרון דקה אך בלתי ניתנת למחיקה. עבודת הזכוכית – כמו הזיכרון – נוצרת מתוך חום עצום, שבירה, התגבשות מחדש. כל שלב בתהליך הוא היסטוריה מתעבה.

העבודה המוצגות כאן מבקשות לחשוף את היופי במה שאיננו עוד, אך הותיר עקבות — במרחב, בזיכרון, בגוף החומר. הן מציעות מבט אל עבר שלא ניתן להשיבו, אך ניתן להאירו דרך שקיפות, דרך שבירה ודרך שכבות של אור.

 

שי הופנברטל // Studio Hoffenbartel// צמיחה

גוף תאורה פיסולי עשוי ברזל מוחלד בעבודת יד.

הוא נולד מתוך הרעיון של שורש ההופך לעץ, ושל עץ הזוכר את שורשיו.

הזרועות המתפצלות כלפי מעלה מזכירות מערכת שורשים הפוכה- כזו המחפשת אור במקום אדמה.

העבודה בוחנת את המפגש בין טבע לחומר, בין כובד לקלילות, בין עמידות לתנועה.

החלדת הברזל מעניקה לו מראה אורגני, כמעט חי, והאור הרך הפורץ מקצות הענפים מדגיש את הקונטרסט שבין החומר הגולמי לבין התחושה השקטה וההרמונית שהוא יוצר בחלל.

 

עדנה אוליבר // טולילים

דימוי העבודה המצורף: סקיצה מצורפת:

גודל: 50×50×25 ס"מ

חומר וטכניקה: פורצלן, יציקה ועבודה ישירה

בעבודה טולילים מתפתחת מערכת של יחסים בין חלקים, כמו מערכת שורשים המתפצלת ומתארכת לכל הכיוונים. מתוך מרכז כדורי נובעות שלוחות בצורת טיפות, שכל דור מהן קטן ורב יותר מהקודם. כך נוצרת גדילה מעריכית, אורגנית, מתפצלת, נעה בין התארכות לצמיחה רב-כיוונית. המבנה מזכיר שורשים המגיבים לכוח המשיכה ולסביבה, אך כאן הצמיחה מתרחשת גם כלפי המתבונן, תנועה מהקיר החוצה, חיפוש אחר מגע, חיבור, הדהוד. העבודה בוחנת את רעיון השורש לא כהזנה פנימית בלבד, אלא כתהליך מתמשך של התפתחות, הסתעפות ופתיחות לעולם.
 

 עדנה אוליבר // הקעורה והקמורה

גודל: 8x8x8 ס"מ כל אחת

חומר וטכניקה: פורצלן, יציקה ועבודה ישירה

זוג העבודות מבוסס על אותם מרכיבים, אך שוני עדין באופן החיבור, קעור לעומת קמור, משנה את מערכת היחסים ביניהן. כשהן נעות, הן מהדהדות זו לזו כמו שיח שורשי בין שני יצורים חיים. בחיבור הקעור האלמנטים קרובים יותר, ולכן הצלילים גבוהים, צפופים, אינטנסיביים; בחיבור הקמור הם מתרחקים, והצלילים הופכים רכים ופתוחים יותר. הפיסול הופך למעין דו-שיח בין פנים לחוץ, בין קרבה לריחוק, בין שורשים השזורים זה בזה לשורשים המתרחבים אל המרחב. כמו בשורשים, גם כאן המגע, ההקשבה והתנועה יוצרים מערכת חיה של תלות הדדית וצמיחה.

 

עדי ניסני

אובייקטים קרמים בעל צורה אורגנית ומרקם אדמתי עשיר, הנבנה בתהליך ידני המדגיש את נוכחות החומר ואת הקשר הישיר לאדמה. הטקסטורה המחוספסת והגוונים הטבעיים יוצרים דיאלוג בין גולמיות לעידון, בין מסורת חומרית עתיקה לבין מחקר עכשווי של צורה וחומר.

 

טלי צלניק // Pice Of Mine // סהרה

כלי הקרמיקה שמהם אני יוצרת את גופי התאורה נולדו מתוך שורשים תרבותיים ואומנותיים

שצמחו בארץ במאה הקודמת, תקופה שבה תעשיית הקרמיקה המקומית פרחה ושיקפה חזון

של יצירה מקומית ישראלית שההשראה העיקרית לכך הייתה הטבע והנוף המקומי.

הכלים ששימשו אז את חיי היום יום הם עדות לתקופה שבה אומנות ותעשייה התקיימו זו לצד

זו וכל כלי נשא את יד האומן שיצר אותו.

בתעשיית הקרמיקה של אותם הימים פעלו בארץ המון בתי יוצר קטנים וגדולים שעסקו ביצירה

מקומית והם עיצבו שפה ישראלית חדשה דרך חומר וצבע.

עם השנים נסגרו רוב המפעלים, לעיתים מבלי שתועדו כלל.

דרך יצירת גופי התאורה אני מעניקה להם חיים חדשים ומאירה את השורשים התרבותיים

מהם הם נולדו.

הפריט שאותו בחרתי להציג הוא גוף תאורה ייחודי ואומנותי, מעוצב מכלי קרמיקה ישראלי

מבית "מנס" – מפעל שפעל בהרצליה בשנות ה – 70 והוקם ע"י מוריס מנס שהיה צייר ואמן,

כלי הקרמיקה שיצר נעשו בעבודת יד והתאפיינו בעיקר בסגנון לבה.

לכלי שתי ידיות סימטריות המחוברות לגוף עגלגל ורחב, מעוטר בזיגוג מהפנט בסגנון לבה

בגוונים חומים בגימור מאט. הזיגוג נשפך על גבי הכלי ויוצר טקסטורה חיה ודינמית המעניק

לכלי מראה טבעי ומחוספס.

משולב עם אהיל פשתן לבן המפזר אור חם ונעים

מידות: קוטר אהיל 30 ס"מ, גובה כללי: 45 ס"מ

 

ניר מאירי // VEGGIE LIGHTS

הפרויקט VEGGIE LIGHTS  מציג נקודת מבט רדיקלית על חומר וצורה, ומטשטש במכוון את הגבול שבין חומר יומיומי ומתכלה לבין מושגים של עיצוב גבוה ואובייקט אמנותי. זוהי יצירה המדגימה, הלכה למעשה, את פילוסופיית ההשראה מהטבע – הפילוסופיה שהיא השורש והליבה של היצירה.

במסגרת נושא התערוכה VEGGIE LIGHTS מזקק את המהות הפשוטה והעמוקה ביותר של הקשר הזה: המחזוריות. העבודה הופכת כרוב – חומר ארעי ואורגני שמשמעותו חולפת – לאלמנט מבני ולמקור אור. הכרוב, שבא מן האדמה וחוזר לאדמה במחזוריות טבעית, משמש כאן כחומר מקיים ואקולוגי, המציב אתגר לתפיסה המסורתית של עיצוב עמיד ונצחי. ההתייחסות לשורשים היא כפשוטה: "מן העפר באת ואל עפר תשוב" – תזכורת לשבריריות החיים ולערך הטמון בחומרים שמקורם באדמה.

הפרויקט נעשה בשיתוף פעולה עם המעצבת Vaidehi Thakkar

 

 מיכל בר-נס // סטודיו OME
MeMoire
הדפס קנבס על עץ חתוך בלייזר, צבע אקרילי, חוטי רקמה והדפסת תלת-מימד

30 × 40 ס"מ
סטודיו OME עוסק בדיאלוג מתמשך בין אמנות מסורתית לטכנולוגיה עכשווית, ומשלב מגוון רחב של טכניקות: דפוס, רקמה, צביעה, הדפסת תלת-ממד, חיתוך לייזר ושימוש בעריכה ממוחשבת ובינה מלאכותית (AI).

שילוב הטכניקות בא לידי ביטוי גם בסדרת MeMoire, שבה היצירות המוכרות עוברות התערבות של אפקט Moire- אשליה אופטית שובבה ומשוחררת, המבקשת לשבור את המרחק בין הצופה לבין האמנות ה"כבדה" והמגודרת.

היצירות מזמינות את הצופה להתבונן תוך כדי תנועה, כאשר התנועה הופכת למימד נוסף של היצירה ואת הצופה לחלק הכרחי בקיומה.

צפייה פרונטלית ביצירה מציגה את הנראות המוכרת, בעוד צפייה מהצד חושפת את השינוי. שינוי זה מציע קריאה קלילה והומוריסטית של הקאנון האמנותי, ומאתגר את הריחוק וההדר האופפים את האמנות הגבוהה והמוזיאלית.
 

אפרת זפרן // סטודיו מבוע // שורש זמני

"כח גלום, כח נסתר" רותם בר אור.

בשרש קיימת דואליות. מחד, מבטא העמקה, שאיפה להזנה מעומק האדמה, למקום אליו שייך, חשוך ונסתר. ומן הצד השני מאפשר שאיפה של הענפים אל השמיים.

כשהשרש נחשף מעל פני האדמה מהווה שרש זמני לפרח שנקטף. בית לפרח העקור משורשיו.

 

יעל שוג'נובסקי // סופת חול

העבודה הזו צוירה באזור ערד, שם ביליתי חודש שלם בלב מדבר יהודה הרחב והדומם. הריק של המדבר הופך למרחב של התבוננות פנימית – מקום לחיפוש אחר שורשים פנימיים וזהות קולקטיבית. דרך האור המשתנה והאופקים האינסופיים שלו, אני בוחנת את הקשר בין תחושת השייכות האישית לבין הנופים שעיצבו ומעצבים את החיים שם.

עמנואל הרבלין // ירקות שורש 
ציור שמן על כותנה מודבק על עץ 

קרן ולורט // VELVART

המגש המוגבה מיועד להצגת אובייקטים ומאכלים טובים, במרכזו נרקמה טקסטורה בהשראת שורשים טבעיים.

כמו צמח, המגש נוצר משני חלקים, הגזע המרכזי ואיזור עליון מלבלב. החומריות משלבת חול טבעי וגוונים אדמתיים.

המלצת הגשה: להכין עוגה במתכון שמזכיר את הבית של סבתא, להניח במרכז השולחן ולאכול יחד עם אנשים אהובים.

 

רז ישראל ושיר הררי // סטודיו ZING // זכרון של נייר

הכדים המקומטים שלנו נוצרים מתבניות נייר זמניות, שנלחצות ומתעוותות בזמן היציקה ומשאירות בקרמיקה מערכת קמטים שחושפת שכבות עומק נסתרות.
הנייר, חומר יומיומי ופשוט, הופך לרגע לשכבה שמעצבת את הקרמיקה, כמו אדמה שמחזיקה בתוכה סימנים של מה שחלחל דרכה.

הקמטים שנחרטים בכל כלי מזכירים מבנים טבעיים: סדקים, זרימות, עומקים שמתפתלים כמו נתיבים שנוצרו לאורך זמן.
אלה הקווים שמגדירים את ה“שורשים” של הכלי - עקבות חומריים שמספרים מה נלחץ, מה התקפל, ואיך תהליך רגעי הפך לצורה שנשארת.

כך החומר הזמני משאיר אחריו יסודות קבועים, וכל כלי נושא איתו שכבת זיכרון שממשיכה את הסיפור שלו.

מידות הכדים: 

גדול: גובה 30 ס"מ רוחב 16 ס"מ

קטן: גובה 21 ס"מ רוחב 12 ס"מ

 

 אלינה לוי // Igrushka // Roots wing & soul

הנושא שנבחר השנה Roots, עורר בי מיד את השאלה: מהם השורשים שלי?
כמי שעלתה לארץ בילדותה, אני נעה כל חיי בין תחושת עקירה לחיפוש אחר זהות. אינני ישראלית מלידה, אך גם מקום הולדתי אינו נחווה עוד כחלק ממני. הזהות שלי, אם כך, נבנית ונשזרת כל העת בין לבין – בין המקומות, בין התרבויות, בין הצורך לעוף לבין הרצון להשתרש.

תוך החיפוש הזה בחרתי לבחון את מושג ה“שורש” מנקודת מבטי האישית. הבנתי שהשורש האמיתי שלי אינו מקום גיאוגרפי, אלא מרחב פנימי – הציור. בהיעדר מקום פיזי מוחשי להשתייך אליו, הציור הפך לבית שלי, למקום שבו אני חשה ביטחון ושייכות. הוא מעניק לי קול, מאפשר לי לבטא את עצמי ולהגדיר את זהותי. דרך פעולת הציור אני שבה אל המקור הראשוני של היצירה – אל המקום החי, הנוכח, האמיתי ביותר שלי.

בתערוכה אני מציגה צלחת מאוירת בעבודת יד, שממנה נולדה למעשה קולקציית ה-Tattoo שהוצגה בשנה שעברה. בעוד שהקולקציה הקודמת נשענה יותר על עקרון ה-ready made (בשימוש בהדפסים), כאן אני חוזרת לפעולת היצירה עצמה, למגע, לקו, ליד.

לצד הצלחת אני מציגה פלנטרים לגלעיני אבוקדו — חלקם מאוירים אף הם בעבודת יד. הפלנטרים מגלמים את הרצון להכות שורש, להצמיח חיים חדשים, אך בה בעת גם את הארעיות שבקיום: השורשים שצומחים בתוך מים ולא באדמה מזכירים את השבריריות, את התנועה המתמדת בין יציבות לנזילות.

כך הופכת היצירה למעין שיקוף של מסע זהות מתמשך — מסע בין שורשים וכנפיים, בין געגוע לשייכות לבין החופש לרחף.

 

דנה רפפורט // שכבות של חותם
העבודה "שכבות של חותם" נולדה מהמפגש בין צילום שצולם בתל אביב בשנת 1925 על ידי ארפד איזינגר, סבא רבא שלי, שהגיע אז לביקור מברלין, לבין שכבת החתמות שגילפתי בעבודת יד, המבוססת על דימויים עכשוויים מאותו המקום מאה שנה לאחר מכן. שתי השכבות - זו המצולמת וזו המוחתמת, מופרדות זו מזו אך מתכתבות ביניהן ויוצרות דימוי חדש המתקיים בין עבר להווה. הצילום מייצג את השורשים והזיכרון, וההחתמה מבטאת את ההמשך - פעולה ידנית, אישית וייחודית בכל פעם מחדש. יחד הן יוצרות דיאלוג בין דורות ובין טכנולוגיות דפוס, בין הרצון להותיר חותם אישי לבין החיפוש אחר שורשים.

 

דניאל ניסים // 1of studio// רגל תותבת
שרפרף עם ארבע רגליים שונות.
כל רגל עשויה מגליל עץ בגובה אחר, ובתוכה שובץ מוט ברזל דק וחלוד.
העץ עבה, מדויק וסגור. הברזל דק, חשוף וחלוד.
הם שונים בגודל, בטקסטורה ובנוכחות – אבל עובדים יחד.

כמו שורשים שיוצאים מאותו המקום, אבל צומחים בצורות אחרות.
החיבורים לא נסתרים, לא מושלמים, אבל עובדים כמערכת אחת יציבה.

כמו בגוף שמשלים את עצמו באמצעות תותבת,
השרפרף מורכב מחלקים שלא נולדו יחד – אבל לומדים לתפקד כשלם.
העבודה בוחנת איך שוני בין חומרים וגבהים יכול לבנות יציבות מסוג אחר – לא סימטרית, אבל שלמה.

חן תעוז //  האור הנצחי, קולקציית פריטי יודאיקה

בעקבות פרוץ המלחמה בישראל, שהותירה תחושה של קרקע נשמטת, התעורר בי רצון להצמיח שורשים ולהתחבר חזרה אל המסורת. כאמנית אור ומעצבת תאורה, זה הוביל אותי ליצור פריטי יודאיקה המסמלים הארה ותקווה, וביניהם קולקציית האור הנצחי הכוללת חנוכייה ומזוזה בעיצוב ידני, שבה כל פריט ייחודי ושונה במעט. הפריטים עשויים ממתכת מבריקה, המחזירה אור ויוצרת היטלי אור כטקסטורה, בסגנון המזוהה עם הסטודיו שלי.

 

​

יערה קליין- ימין // עבודת שורשים

שורש מהאדמה במקום בו נולדתי וגדלתי, בשילוב שורשים מהחומר איתו אני עובדת.
את העבודה בזכוכית למדתי חודשים ספורים אחרי שעברתי לחיות במקום זר, מעבר לאוקיינוס.

האש במבער עזרה לי להחזיר לעצמי את הלהבה במקום החדש, רחוק מהבית ומהשורשים שלי.

כשחזרתי לארץ, אחרי שנים רבות גם הזכוכית חזרה איתי ומצאה את מקומה והשרישה שורשים במקום החדש.

​

​

טליה לובטון // סטודיו LUVATON

המוצג בוחן את מושג השורשים דרך מבט קרוב – כמעט מיקרוסקופי – אל תוך החומר עצמו. מתוך מסגרת גאומטרית פורצות רצועות עור רחבות, מתפתלות בתנועה אורגנית המזכירה את תנועת השורשים באדמה. העבודה עוסקת במפגש שבין הטבע למלאכה, ובין מבנה לחומר. היא מציעה פרשנות אחרת לעור – לא כחומר רך או דקורטיבי, אלא כאלמנט קונסטרוקטיבי בעל תנועה, נפח וכוח. דרך הפשטה של שורשים, העבודה מבקשת לחשוף את מה שמתקיים מתחת לפני השטח – את הכוחות המחזיקים, מזינים ומחברים.

 

פרח פיטרסה // Studio Perpel // Curls

גוף התאורה נוצר מתוך דיאלוג בין טכנולוגיות מתקדמות לבין מלאכת יד מסורתית, ומשלב בין עיצוב דיגיטלי לקליעת ראטן ידנית.

ההדפסה התלת־ממדית מאפשרת לי לבנות ליבה מדויקת, מחושבת, המבוססת על גיאומטריה רדיאלית ברורה — מעין שלד אדריכלי קטן. אל תוך מבנה זה משתלב הראטן, חומר טבעי ורך שנושא איתו היסטוריה של קליעה, ידיים, פעולה חוזרת וקשר לחומרי גלם מן הטבע. המפגש בין הפלסטיק המודפס לבין הסיבים האורגניים אינו רק פונקציונלי; הוא יוצר שפה חדשה, שבה הטכנולוגי אינו מחליף את הידני, אלא פותח לו מרחב פעולה מדויק ומתוכנן ומאפשר ליצור צורות שלא היו יכולות להתקיים באמצעות כל אחת מהשיטות לבדה.

הפלסטיק המודפס כולל חריצים מתוכננים מראש המנחים את הראטן ומגדירים את דפוס הקליעה. הראטן מושרה במים, נעשה גמיש לרגע, נשזר, ואז מתייבש ומתייצב — וכך נוצר נפח בעל נוכחות ומתח חומרי, ללא שימוש בדבק או חיזוקים נוספים.

הסדרה התפתחה מתוך פרויקט הגמר שלי, שבו חקרתי את האפשרות ליצור גופי תאורה שמבקשים לחבר בין תכנון דיגיטלי עם עשייה ידנית ומסורתית.

 

גילה בביץ' // frill furniture // מנורת משבצות

מנורת המשבצות מבטאת איך הרמוניה יכולה להיוולד מתוך שיבוש. היא עשויה משני סוגי עץ – מייפל ואגוז אמריקאי – שונים בצבע ובטקסטורה אך שווים בנוכחות. בתהליך העבודה נוצר איזון מתוך ניגוד: הלוחות נחתכים, מודבקים ומורכבים מחדש שוב ושוב, עד שהם הופכים לשלֵם חדש. כל חיבור מחזק את החומר ומוסיף לו עומק. כך נוצר דפוס משובץ המבוסס על מחזור של פירוק והתחדשות, כמו שורשים שמסתעפים ומוצאים דרך חדשה לצמוח. בסיום, אני מעלה את הבלוק על המחרטה ומפסלת בו את הצורה בתהליך אינטואיטיבי. למרות שהדוגמה נראית מדויקת, כל פריט שונה מעט – ביטוי לטביעת יד אנושית ולתהליך איטי ומדיטטיבי.

​

אביב מור יוסף // Blooming sun

הפרויקט חוקר את המתח שבין דיוק לרנדומליות. הוא נולד מתוך השאלה כיצד ניתן,
בעידן שבו טכנולוגיות חדשות משפיעות על עתיד היצירה, ליצור שפה צורנית חדשה
המשלבת בין מכונה דייקנית שמסוגלת לייצר סדרות מדויקות, לבין עשייה חומרית שבה
לכל אובייקט יש את האופי הייחודי לו.

הפרויקט עושה שימוש במדפסת תלת מימד לקרמיקה, באמצעות קוד שפותח על ידי
תוכנות מידול המאפשר לי לשלוט במבנה הכללי של כל אובייקט, ובמקביל לשלב
בו אלמנטים של תנועה חופשית ואקראיות. כך מתקבל אובייקטים שנראים דומים זה
לזה אך כל אחד מהם שונה, שילוב מדויק בין עשייה לקרפט, בין סדרתיות לבין ביטוי
אישי.